03-9139534

זכויות סבים להסדרי ראיה

באופן עקרוני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילד, מכאן כי לא בנקל יקנו בתי המשפט זכות לסבים ולסבתות, הסדרי ראיה על נכדיהם, יחד זאת ישנם מקרים במסגרתם ניתן לבקש מבית המשפט הסדרי ראיה על נכדים. בשנת 2007 הוכנס סעיף 258כא1 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר קובע, כי סבים רשאים להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך בינם ובין הוריו של קטין הנוגעת לקביעת דרכי הקשר בינם ובין הקטין, לשם הבטחת טובתו.

היה ובמסגרת יישוב הסכסוך לא יגיעו ההורים והסבים להסכמה, יכולים הסבים להגיש תובענה בעניין. ניתן ללמוד מתקנה זו כי המחוקק אכן הכיר באופן מסוים בזכותם של הסבים והסבתות לבקש הסדרי ראיה עם הנכד שלהם, אמנם יש חובה להראות פניה מוקדמת להורים בטרם תוגש בקשה, אך ישנה אפשרות לפנות לאחר מכן לבית המשפט.

פסיקה הנוגעת להסדרי ראייה של הסבים והסבתות

בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי יש להכיר בזכותם המהותית של סבים לקיים קשר עם נכדיהם ועל כן הורה על קיום הסדרי ראייה בין סבים לנכדם על אף התנגדות האם[1]. לאחר שאמו של קטין בן כשנתיים סירבה להיעתר לבקשת סביו, הוריו של האב, לקיים עמו קשר, בטענה כי הם מתנהלים באלימות וקיום הקשר עמם לא יהא לטובת הפעוט, הגישו הסבים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות, בבקשה שיורה על קיום הסדרי ראייה בינם ובין הנכד, זאת בשים לב, כי אבי הקטין אינו בקשר עמו, והסבים הם הנושאים בתשלום מזונותיו במקומו. השופטת מרינה לוי קיבלה את התביעה וקבעה, כי נושא הסדרי הראייה בין סבים לנכדיהם הוא נושא מורכב שנדון בערכאות שיפוטיות, בוועדות ואמנות, אך טרם הוכרע באופן חד משמעי. במקרה דנן, נפסק כי קיום קשר בין הסבים לנכד מוצדק במיוחד, מאחר והם הנושאים בתשלום מזונותיו, ולפיכך, הורתה השופטת על קיום הסדרי ראייה בין הסבים לנכד פעם בשבוע במרכז קשר.

בפסק דין נוסף[2] ביהמ"ש הורה על חידוש הקשר בין סבים לנכדותיהם בניגוד לרצון האב, ביהמ"ש לענייני משפחה בי-ם הורה על חידוש קשר בין קטינות לסביהן לאחר שזה נותק ע"י האב. נפסק, כי התערבות בית המשפט באוטונומיה של האב מוצדקת מאחר והאב סירב לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים, ובכך מנע מביהמ"ש את האפשרות להכריע בסוגיה באופן הטוב ביותר עבור הקטינות. בפסק הדין צוין כי האב סירב לשתף פעולה עם גורמי הרווחה ויחידת הסיוע אליהם הופנו הקטינות ע"י ביהמ"ש בחלקים מהותיים וחשובים של ההליכים הטיפוליים. נקבע, כי זכות ההורה לאוטונומיה בגידול ילדיו אינה מוחלטת וכי אם זכויות הילד וטובתו אינן נשקלות על ידי ההורה, רשאי ביהמ"ש להיכנס לתמונה ולפגוע בזכות ההורה לאוטונומיה על ילדו.

מנגד בפסק אחר[3], בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעורה של סבתא על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יתערב ביחסיה עם נכדיה, וקבע, כי נוכח התנגדותם הנחרצת של ההורים לקשר וגילם הצעיר של הילדים, כפיית הקשר עם הסבתא לא תשרת את טובתם. המערערת פנתה לבית המשפט בבקשה לקבוע "סדרי קשר" בינה ובין נכדיה. לטענת הסבתא, היחסים בינה ובין ההורים מעורערים כבר זמן רב, אולם בעבר אפשרו ההורים קשר מסוים עם הנכדים, ובשנים האחרונות הם מתנגדים לכל קשר שהוא, כאשר לטענתה, הדבר נובע מהשקפתם הדתית. מנגד טוענים ההורים, כי הניתוק נובע מאופי היחסים בינם ובין הסבתא, כאשר לטענתם, הסבתא "פגועה בנפשה", וכן "מנסה לעורר מדנים בינם, מטרידה אותם ומנסה ליצור עימם קשר באופן אובססיבי", ועל כן, טובת הילדים מחייבת את ניתוקם ממנה.

הרכב השופטים דחה פה אחד את הערעור וקבע כי אין להתערב במקרה זה בהחלטתם של ההורים למנוע את הקשר בין הסבתא ונכדיה, זאת, נוכח היעדר שיתוף הפעולה של ההורים וגילם הצעיר של הילדים, כאשר כפיית הקשר עם הסבתא במקרה זה לא תשרת את טובתם.

לסיכום חלק זה אגיד כי כיום למרות תקנה המאפשרת לסבים ולסבתות לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל הסדרי ראיה על נכדיהם, אין בתי המשפט נוטים, אלא במקרים חריגים, להתערב באוטונומיה ההורית, ראינו כי רק כאשר מניעת הסדרי ראיה מהסבים והסבתות פוגעת בילד באופן משמעותי ניתן יהיה לבקש מבית המשפט לכפות על ההורים להתיר לסבים ולסבתות להיפגש עם נכדם.

[1] תמ"ש 5712-09-09 פלונים נ' אלמונית

[2] תמ"ש 5580/07 נ.ל. ואח' נ' א.מ. ואח'

[3] ע"מ 500/09 פלונית נ' אלמוני

לשיחת יעוץ בנושא זה התקשרו עכשיו03-9139534