משמורת
החזקת ילדים (משמורת בשפה המשפטית) הינה אחת מהסוגיות המורכבות ביותר בהליך הגירושין בין בני זוג ולא אחת מהווה מנוף לחץ על הצדדים בהליך, לפיכך יש להידרש לסוגיה זו בעדינות יתרה ובאופן המקצועי ביותר. כאשר ישנה הסכמה בין ההורים, אין חולק כי ניתן לקבוע באופן הדדי וראוי את הדרך בו תתרחש החזקת הילדים.
בהיעדר הסכמה, עשוי הדבר להביא את ההורים למלחמות בלתי נגמרות אשר יכולות להיערך זמן ממושך כאשר ברקע הילדים מצויים ללא מסגרת יציבה וחזקה, במקרה כגון דא, יש לעתור לבית המשפט לצורך הכרעה בסוגיה זו. בית המשפט לרוב יבצע בדיקת מסוגלות הורית. המדובר בבדיקה של צוות מומחים מטעם בית המשפט (הכולל פסיכולוג ו/או פסיכיאטר ו/או עובד סוציאלי, וכו'), אשר יבדקו את שני ההורים את הילדים הקטינים ואת הקשר ביניהם ולבסוף יגישו חוות דעת לבית המשפט, אשר לאורה הוא יכריע בסוגיית המשמורת בפסק דין.
משרדנו המורכב מעורכי דין המתמחים בענייני משמורת ממליץ לא להסכים לאף ויתור בענייני רכוש, גובה דמי מזונות, כאשר הצד השני משתמש בסוגיית המשמורת כסחיטה.
סוגים שונים של משמורת
משמורת מקובלת - היא הזכות להיות ההורה המשמורן כאשר ההורה השני מקבל הסדרי ראיה, בהקשר זה יצוין שבד"כ האם היא שמקבלת את הזכות לשמור על הילד כאשר האב מקבל הסדרי ראיה, - לעיתים נקבע ההפך. משמורת משותפת - מתחלקת באופן שווה בין שני ההורים, כאשר בשנים האחרונות ישנה מגמת גמישות בכל הנוגע למשמורת ואנו רואים יותר ויותר הורים אשר לוקחים על עצמם משמורת משותפת. משמורת מפוצלת - ילד אחד יהא במשמורת האם, ואילו שני יהא במשמורת האב, כאשר להורה שאינו משמורן לגבי מי מהילדים, יהיו הסדרי.
איזו ערכאה דנה בענייני משמורת?
כעקרון שתי הערכאות, בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, יכולות לדון בענייני משמורת והדיון ייעשה בהתאם לעקרון מרוץ הסמכויות וכיבוד הערכאות. לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני משמורת בהסכמת הצדדים, וכאשר צד כורך זאת בתביעת גירושין. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בנושא מכוח סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 וכן סעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.
חוות דעת מומחים ותסקיר סעד
אם כן, כאשר נושא המשמורת מגיע לבית המשפט עליו לבצע בדיקה מערכתית יסודית תוך התחשבות במכלול של דברים ובכלל זאת השפעת קביעת המשמורת גם על ההורים עצמם, במטרה לבחון האם קביעה כזאת או אחרת אשר פוגעת בהורה תשפיע בסוף על הילד, לטובת בחינה כזאת מסתייע בית המשפט לא אחת בגורמים חיצוניים כגון עובדי סעד ואנשי מקצוע.
כמו כן בדרך כלל גם בבית המשפט לענייני משפחה וגם בבית הדין הרבני, פקידת סעד (עו"ס) תערוך תסקיר על מצבו של הילד ועל יחסו כלפי ההורים. תסקיר הסעד הוא כלי עזר נוסף של בית המשפט שנועד לסייע לו בהחלטה ולהמליץ לגבי שאלת המשמורת.
בנוסף נערכת בדיקת מסוגלות הורית הכוללת בדיקות שונות, ביחסים שבין ההורים עצמם ובינים לבין הילדים, בהן - בדיקת פסיכולוג, ראיון אישי, מבדקים למיניהם במטרה לעמוד על אישיותם ותכונותיהם, על טיב יחסיהם האחד עם השני, וכן טיב יחסיהם עם הילדים הקטינים.
האם יש משקל לרצון הילד?
לעיתים קרובות עולה השאלה האם עצם העובדה שהילד מעוניין להתגורר עם אחד ההורים היא בעלת משקל בשקילת כלל השיקולים בעניין המשמורת, התשובה לכך תלויה בעיקר בגיל הילד, לאמור ככל שהילד בוגר יותר כך לרצונו האישי יינתן משקל גבוה יותר. מניסיוננו רב השנים עולה כי בד"כ, כאשר הילד מגיע לגיל 10-13 ומעלה בתי המשפט והצדדים שוקלים בכובד ראש את רצונו ובהחלט מתחשבים בכך, אולם מתחת לגיל זה בתי המשפט מייחסים אך ורק חשיבות מינורית לנושא של רצון הילד.
למותר לציין כי במרבית המקרים בהם בית המשפט מעוניין לשמוע את רצונו של הילד, דבריו ישמעו בלשכת השופט כאשר הוא אינו במדי משפט תוך שאנשי מקצוע מלווים את השיחה. בית המשפט יתרשם מהילד תוך התרשמות כללית ביחס לגומרים חיצוניים היכולים להשפיע על רצונו של הילד- הסתה, "שוחד הורי" ועוד.
לשיחת יעוץ בנושא זה התקשרו עכשיו03-9139534