חטיפת ילדים
למרבה הצער במסגרת סכסוכים בהליכי גירושין ישנם מצבים בהם אחד ההורים חוטף את הילד המשותף ללא ידיעת ההורה השני במטרה להעבירו עימו, למדינה אחרת מבלי הסכמת ההורה השני ובניגוד לקביעה שיפוטית המאפשרת הוצאת הילד מן הארץ.
לעיתים, אחד ההורים אף מקבל את הסכמת ההורה השני להוצאת הילד מהארץ, אולם הוא אינו מגלה את כוונתו האמיתית - השארת הילד עימו מבלי להחזירו ארצה.
מתי ניתן לקבוע שאכן מדובר בחטיפת קטין?
על הטוען לחטיפה להוכיח שמקום מגורי הקטין הרגיל נמצא בארץ ממנה נחטף. קרי, להוכיח כי מרכז חייו של הקטין לרבות מגורים, חינוך חיי חברה הינם במקום מסוים ממנו הוצא מבלי הסכמה. תביעת קטין אמורה להיות מוגשת לבית המשפט בתחום שיפוטו מצוי הילד, ובמידה ולא ידוע מקום הימצאו יש להגישה באופן שיורי לבית המשפט בתל אביב[1]. חשוב לציין שמדובר בהליך מזורז השונה בנוף המשפטי, כך למשל דיון יתקיים תוך 15 ימים ופסק הדין יינתן בד"כ תוך 6 שבועות[2].
האמנה להחזרת ילדים חטופים - אמנת האג
בשנת 1991 נחקק במדינת ישראל חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א – 1991 (להלן: "האמנה"). על אמנה זו חתומות מדינות רבות ובכלל זה מדינות אירופה המערבית, אירופה הצפונית, חלק ממדינות אירופה המזרחית – הונגריה, פולין, רומניה ויוגוסלביה – ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ארגנטינה, אקוודור, מקסיקו, בליז ומספר מדינות באסיה ואפריקה, ישראל ועוד.
האמנה נועדה להבטיח את חזרתם המיידית של ילדים, אשר הורחקו שלא כדין ממדינה בה התגוררו באופן קבוע. האמנה מבוססת על הדדיות בין המדינות החתומות עליה. כמו כן, על המדינות החתומות מוטלת חובת עזרה ושיתוף פעולה באופן הדדי. בהתאם לאמנת האג, בכל מדינה צריכה להיות "רשות מרכזית" שתסייע בהחזרת ילדים שנחטפו, אל תחומיה. בישראל הרשות המרכזית בפועל הינה המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים[3]. האמנה מתייחסת אך ורק להיבטים האזרחיים של החטיפה.
מקרים בהם התרחשה חטיפת ילדים
האב בעל אזרחות אמריקאית. האם בעלת אזרחות ישראלית, בעלת אשרת שהייה קבועה בארה"ב מסוג "גרין קארד". סמוך לאחר נישואיהם בישראל עברו הצדדים להתגורר בניו יורק. ביום 13.4.11, נולדה לצדדים בת בניו יורק. האם והקטינה הגיעו ארצה מארה"ב, לביקור משפחתי, ביום 11.2.14. האב הגיע לישראל ביום 27.2.14, להשתתף באירוע המשפחתי. לאחר הגעתה עם הקטינה ארצה, הגישה האם תביעת גירושין בבית הדין הרבני. ביום 05.06.2014, הגיש המשיב תביעה בבית המשפט לענייני משפחה להחזרת הקטינה לארה"ב מכח האמנה. בית המשפט לענייני משפחה הורה על החזרת הקטינה לארה"ב.
האם הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שנדחה. כוונתם העקרונית של הצדדים לעבור להתגורר בשלב כלשהו בישראל לא התגבשה לכדי תוכנית ממשית, ועל כן לא היה בה כדי לשנות ממקום מגוריה הקבוע של הקטינה[4].
מקרה נוסף - בין שני הורים גרושים נחתם הסכם שאושר בביהמ"ש בלוס אנג'לס, ארה"ב, לפיו ישהה בנם הקטין בן ה-12 שנתיים אצל האם בארץ ולאחריהם שנתיים אצל האב בארה"ב. כן נקבע כי בסוף התקופה הראשונה יוכל הקטין לבטא את העדפתו באשר למקום מגוריו וזו תהיה מקובלת על ההורים. לאחר תום התקופה הראשונה במהלכה התגורר הקטין בארץ, הגישה האם תובענה לקביעת משמורת הקטין בידה. האב תובע החזרה. אחר סקירה ממצה של ההלכות לעניין 'מקום מגורים רגיל', הן בארץ והן בחו"ל, קובע ביהמ"ש כי גם שהות קצובה וזמנית במדינה מסוימת אינה מונעת מביהמ"ש להגיע לכלל מסקנה כי מקום מגוריו הרגיל של קטין נקבע במקום זה, ובלבד שבנסיבותיו של המקרה התאקלם הקטין והתבסס במקום מגוריו הפיזי הנוכחי. ביהמ"ש מתייחס לפרשת מוזס (Mozes v. Mozes, 239 F. 3d, 1067) בה נקבע כי לא די בעצם שהייתו הפיזית של הקטין במדינה החדשה בכדי לקבוע שחל שינוי במקום מגוריו הרגיל, כי אם יש לצרף לכך גם את כוונת ההורה שעבר למדינה 'החדשה', להתיישב בה ולנטוש את חייו במדינה הישנה. ביהמ"ש מבהיר כי פסק הדין בפרשת מוזס חורג מההלכות אשר נקבעו בעקביות במשך שנים ברחבי העולם וכי טרם קנה לו אחיזה וביסוס מוצקים, וכן כי אינו מהווה הלכה מנחה או מחייבת הכובלת את ביהמ"ש בישראל.
ביהמ"ש קובע כי במקרה דנן היכה הקטין שרשים בארץ והשתלב היטב על אף געגועיו למשפחתו ולאורח החיים שבארה"ב. התקופה בת השנתיים בה שהה בישראל הינה משך זמן משמעותי ביותר אשר יש בו בכדי להביא לשינוי במקום מגוריו. ביהמ"ש מאבחן את המקרה הנוכחי מפרשת מוזס שם דובר על בני זוג נשואים, כאשר לאם שם לא היתה כל זיקה מיוחדת לארה"ב בעוד שכאן המדובר בבני זוג גרושים כאשר האם אזרחית ישראל בה חיה גם משפחתה, וזיקתה לארץ רבה.
כלל גדול הוא כי אדם המבקש כי ביהמ"ש יתן לו סעד, חייב לבוא בידיים נקיות ובתום לב. השאלה אם יש מקום ליתן משקל כלשהוא לעקרון זה בעת בירור הליך על פי אמנת האג נשארת בצ"ע[5].
לסיכום חלק זה חשוב לציין כי חטיפת קטין היא מעשה פלילי ועוולה אזרחית . על כן במקרים בהם ישנה חטיפה ניתן לפעול במישור האזרחי המיידי להחזרת הקטין וכן במישור הפלילי ע"י הגשת תלונה במשטרה.
משרדנו לו ניסיון רב בנושא זה, מעניק טיפול ייחודי להורים אשר ילדם נחטף, אנו סבורים כי בחירת עו"ד בנושא רגיש זה הינה חשובה מנשוא, על כן אנו ממליצים להיוועץ בעו"ד המתמחה בתחום.
[1] תקנות 258ג, 295ב לתקסד"א
[2] תקנות 295ח, 295ט, 295י, 295יג לתקסד"א
[3] תקנה 295ב1 לתקסד"א
[4] עמ"ש 45040-07-14 פלונית נ' פלוני (14/8/14)
[5] תמ"ש 10673/02 מ.ר. נ' י.ר. (10/02/2001)
לשיחת יעוץ בנושא זה התקשרו עכשיו03-9139534