03-9139534

מזונות גבר

בכל הקשור לדיני מזונות, המשפט הישראלי מתבסס על ההלכה היהודית, אשר קובעת כי החובה לתשלום דמי המזונות חלה על האב. עם זאת, לאור השינויים וההתפתחויות החברתיות והכלכליות במשפחה המסורתית, הרחיבו בתי המשפט את חובת תשלום המזונות גם לאפשרות נוספת, אשר בה האישה היא זו שתחויב לשלם מזונות לבעל וזאת כמובן לפי יכולת השתכרותה.

כאשר האב מגיש תביעה למשמורת על הילדים, השופטים מחשיבים זאת להסכמה מצידו לדאוג לצרכיהם בביתו. כך למשל בפסק דין מהפכני אשר הפך את עקרון השוויון לאבן יסוד בענייני מוזנות ילדים, דובר על מזונות קטינה אשר שוהה אצל האב במשמורת בלעדית, ולכן עלתה השאלה האם קיימת חובה על האם לשלם מזונות לילדה המצויה אצל האב? בית המשפט סקר את המחלוקת הרבנית בעניין, וקבע כי לא רק מזונות מדין צדקה מחייבים את האם לשלם מזונות, אלא גם בכל מצב, וכך נאמר: "רואים אנו כי הצורך באיזונים הראויים והשאיפה לשוויון בזכויות והחובות, בתוך התא המשפחתי, יכולים למצוא אפיקיהם הן מתוך הדין העברי והן דרכו. חוסר השוויון בין האם לאב, בסיפוק הצרכים ההכרחיים ,של הקטינים מקורו כנראה במציאות שאפיינה את התא המשפחתי בעבר, בו האב היה עובד מחוץ לבית והיה המפרנס הבלעדי, או כמעט בלעדי בבית והאם עבדה בבית וטיפלה בילדים ובמרבית המקרים היתה חסרת הכנסה"[1] כלומר בית המשפט האזרחי על אף שהוא מחויב לדין האישי-דתי, מבין כי בעולם של היום לא ניתן לקבוע מסמרות רק על פי הדין האישי, אלא צריך לדעת "ללכת בין הטיפות" ההלכתיות ולעשות שינויים, שכן בית המשפט מבין כי מה שהיה בעבר לא יכול להתאים להווה, באומרו כך: "מצב זה השתנה בשנים האחרונות, ובמציאות הנוכחית מרבית הנשים עובדות מחוץ לבית, חלקן הופכות להיות מפרנסות שוות לבעל, או אף המפרנסות העיקריות, במקרים בהם הבעל מובטל, או מחוסר עבודה או מכל סיבה שהיא. לפיכך, במקרים אלה יישום פשטני ופורמלי של החוק והדין העברי, יגרום לעוול ולפגיעה בעקרון השוויון המהותי ולחוסר צדק. על כן, נעשים בפסיקה ניסיונות רבים להביא לחלוקה יותר שוויונית של נטל המזונות על שני ההורים"[2].

כמו כן בפסק דין תמ"ש 1886/04 א' ל' ואח' נ' פ' ל', בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נקבע כי במקרה שהילדים מוחזקים במשמורת האב ומצבה הכלכלי של האם איתן, יכולים הילדים לתבוע מן האם תשלום מזונות, המיועדים לצרכים שהם מעבר לבסיסיים וזאת על מנת להגיע לשוויון אפשרי במסגרת הדין.

ניתן למצוא מקרה נוסף בפסיקה תקדימית אשר נקבעה על ידי השופטת אספרנצה אלון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה במרץ 2012, בה נקבע שהאם תשלם מזונות[3]. בפסק הדין הוחלט שהאישה היא זו שתשלם דמי מזונות עבור בנה בן ה- 13, אשר נמצא בחזקת אביו, בטענה שמבחינה כלכלית האם מבוססת יותר מן האב - הרקע למקרה הוא קשר בין בני זוג, אשר להם ילד משותף ללא נישואין. עם הגיעו לגיל שנה נפרדו ההורים והילד הוחזק במשמורת האם, בעודה מקבלת דמי מזונות מן האב. בשלב מאוחר יותר עבר הילד לחזקת האב. למרות השכר הדומה, התרשמה השופטת אלון שרכושה של האם, העוסקת בעריכת דין, גדול באופן ניכר מזה של האב ועל כן יש לחייבה בתשלום מזונות, אם כי בשיעור הנמוך בכמחצית מזה שנקבע לאב בתקופה בה שילם את המזונות, סכום שעמד על כ-2,300 ש"ח בחודש. לפיכך, הסכום נקבע לכ–1,200 ש

עינינו הרואות כי אמנם ההלכה היהודית מחילה את תשלום המזנות על האב אך אין חולק כי ישנם מצבים בהם ניתן להשית את התשלום על האם.

[1] תמ"ש (חי') 6936-09-13 א.ג נ' י.ג (פורסם בנבו 29.2.16) פסקאות 14-17.

[2] שם בפסקה 14.

[3] תמ"ש (חי') 34681-06-10 פלוני נ' פלונית ( פורסם בנבו 1.4.12)

לשיחת יעוץ בנושא זה התקשרו עכשיו03-9139534