מאמר מקצועי על המהפכה בתחום דיני המזונות בעקבות – בע"ם 919/17 וכן בע"ם 1709/15
לאחר שנים בהם תשלום דמי המזונות היה מוטל על האב בלבד - ביהמ"ש העליון קבע, פה אחד, בהרכב מורחב של 7 שופטים, מפי השופט ע' פוגלמן כי בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. בצד האמור, על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.
במסגרת הדין עלתה השאלה: כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם, כאשר שכרם של שני ההורים זהה או קרוב לכך? המדובר בסוגיה שלא נבחנה משך תקופה ארוכה ושלגביה נחלקו הדעות בערכאות הדיוניות. הגיעה השעה להכרעה ברורה בסוגיה זו על ידי בימ"ש זה. כאמור ביהמ"ש העליון, בהרכב מורחב של שבעה השופטים (השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז, מ' מזוז, נ' סולברג, י' דנציגר, המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן, והשופטת א' חיות) קיבל את הערעורים, ופסק: השופט ע' פוגלמן: סעיף 3(א) לחוק המזונות קובע כי דין המזונות של יהודים בישראל ייקבע על פי דינם האישי, הוא הדין העברי. עד היום, על פי פרשנותו הנוכחית של הדין העברי, שיסודו בפרשנות הנוכחית של תקנת תש"ד של מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בגילאי 6-15, מוטלת על האב האחריות הבלעדית לסיפוק הצרכים ההכרחיים. סכום זה מחושב בדרך כלל כך: 1,400-1,300 ש"ח לכל ילד עבור מזון, ביגוד, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימליים בסיסיים (הסכום נחפף באופן חלקי כשמדובר בכמה ילדים). בנוסף, הצרכים ההכרחיים כוללים גם את חלקם היחסי של הקטינים בעלות המדור של האם הכוללת את שכר הדירה ואת עלויות החזקת הדירה. חלק זה מכומת בדרך כלל בכשליש עד מחצית מן הסכום המשולם על ידי האם; האב והאם שניהם עשויים להתחייב להוסיף על המזונות ההכרחיים מזונות נוספים מדין צדקה, עד כדי רמת החיים שבה הורגל הילד ערב הפירוד או עד כדי רמת החיים שלה הוא ראוי. ככל שיוטל חיוב כאמור, הוא יתחלק בין האב לבין האם על פי מפתח יחסי של הכנסותיהם מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה. מכאן שעפ"י הדין הקיים, גם במצב של משמורת משותפת, בחלוקת זמני שהיה שווים, וכאשר שני ההורים משתכרים שכר דומה, האב מחויב להעביר לידי האם תשלום מזונות חודשי קבוע בסכום לא מבוטל, אשר אינו מביא בחשבון את היקף ההוצאה שבה הוא נושא בעצמו עבור כלכלת הילדים עת הם שוהים עמו. כתוצאה מכך עלולים משאביו של האב להצטמצם עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו לספק רמת חיים נאותה לילדיו ולו עצמו. על רקע זה נטען כי הדין הקיים אינו שוויוני ומביא לפגיעה בילדים ובאבותיהם. בהקשר זה הובהר כי הקושי בדין הקיים עומד בעינו, לא רק כאשר שכרם של שני ההורים זהה או קרוב לכך אלא גם במצב השכיח יותר שבו שכר הגבר לאחר הגירושין עולה על שכר האישה וכל עוד פערי השכר לטובת האב אינם משמעותיים. נוכח הקושי שמעורר הדין הקיים במקרה של משמורת פיזית משותפת הכירו בתי המשפט המחוזיים באפשרות לקזז מדמי המזונות של אב שהוא צד להסדר כאמור, מתוך הכרה בכך שהאב נושא במישרין בחלק מן המזונות ההכרחיים עת הילד שוהה עמו. בהקשר זה עמד ביהמ"ש על הגישות השונות של בתי המשפט המחוזיים אשר להיקף ההפחתה האפשרי ולמרכיבי דמי המזונות שעליהן תחול (הידועים בכינוי כ"אסכולת חיפה", "אסכולת מרכז" ו"אסכולת תל-אביב"). כן הציג ביהמ"ש את דיוניה של ועדת שיפמן ואת מסקנתה המרכזית שלפיה יש לראות את שני ההורים כחייבים במזונות הילדים, תוך שהחיוב ביניהם יחולק על פי מצבם הכלכלי היחסי וחלוקת ימי ההורות ביניהם. דומה כי נוכח חלוף הזמן, העלייה בשכיחותה של תופעת המשמורת הפיזית המשותפת, וריבוי הגישות הנקוטות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, בשלה השעה לעיין מחדש בשאלת פסיקת המזונות בקטגוריה זו. לעמדת השופט ע' פוגלמן, יש בנמצא פרשנות חלופית אפשרית לדין העברי החולש על הסוגיה, שלפיה יש לקבוע כי שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 15-6, מדין צדקה, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין. בכך מאמץ השופט פוגלמן את עמדת היועמ""ש ואת עמדת מועצת הרבנות הראשית בהחלטה מיום 30.11.2015. כתוצאה מכך, אפשרי כי במקרים של משמורת פיזית משותפת יופחת חיובו של האב בהשוואה למקובל כיום. אם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, אפשרי גם שכל הורה יישא במזונותיו; אימוץ פרשנות זו, משמעו שינוי הדין הנוהג, כך שתחת החיוב הבלעדי המוטל על האב במזונות הכרחיים בגילאים האמורים תוטל האחריות לסיפוק כלל הצרכים – ההכרחיים ואלה העולים על כך – על שני ההורים. פרשנות הלכתית זו מקובלת על גדולי הפוסקים בדורות האחרונים היא תואמת את מציאות החיים בימינו, היא נתמכת בהכרעה שקיבל המחוקק האזרחי בחוק המזונות אשר לקביעת המזונות במקרים שבהם לא חל הדין האישי; היא מקדמת את טובת הילד במקרים של משמורת פיזית משותפת – שכן היא מבטיחה כי גם בידי האב יוותרו די משאבים הדרושים לכלכלתו; היא מיטיבה להגשים את השוויון בין האיש לבין האישה, שכן היא מביאה לחלוקת החיוב ביניהם על פי פרמטרים כלכליים רלוונטיים במקרה הנתון. ביהמ"ש מוסיף, כי אין מדובר בשוויון טכני או פורמלי גרידא, אלא בשוויון מהותי המכיר ומכיל היטב את הפערים המהותיים בין האיש לבין האישה, הן במישור ההורי, הן במישור הכלכלי.
בכל הנוגע לחשש כי נשים עלולות להיחשף ללחץ בלתי הוגן מצד גברים בהליכי הגירושין לפי דין תורה ולכן להסכים למשמורת פיזית משותפת שמטרתה להפחית את חיוב המזונות של הגבר, סבור השופט פוגלמן כי המענה העיקרי לחשש זה מצוי בשלב ההכרעה השיפוטית בדבר המשמורת הפיזית המשותפת ולא בשלב קביעת המזונות. היינו, אגב הבחינה המעמיקה הנעשית ממילא של כנות המשמורת הפיזית המשותפת והיתכנותה, יידרש ביהמ"ש להבטיח כי זו משרתת את טובת הקטין; וכי אם יסודה בהסכמת ההורים, הרי שזו משקפת מחויבות משותפת לטובת הקטין ולרווחתו. לסיום קורא השופט פוגלמן למחוקק לקביעת הסדר חקיקתי שיסדיר סוגיה מורכבת זו – על כל היבטיה – באופן ממצה, מקיף ומפורט.
השופטת ד' ברק-ארז: מסכימה לרבים מהעקרונות העומדים ביסוד חוות-דעתו של השופט פוגלמן. אף היא סבורה כי בפסיקת מזונותיהם של ילדים יש מקום להתחשב בקיומה של משמורת משותפת וכן כי יש ליתן ביטוי להיקף ההשתכרות של ההורים בפסיקת המזונות. עם זאת, חולקת היא על היישום המוצע של חלק מן העקרונות המוצעים על-ידי השופט פוגלמן. בהקשר זה, מציינת השופטת ברק-ארז, בין היתר, כי ההנחה הגלומה בהסדר המוצע על ידי השופט פוגלמן היא כי ההורים ישכילו להתקזז בעין, באופן טבעי, בהוצאות הילדים. אולם, לשיטתה, הנחה זו נמצאת בסתירה למאפיינים של מערכות היחסים בין הורים גרושים אשר מגיעות לפתחו של ביהמ"ש, אשר לא אחת מתאפיינות בחוסר אמון ובעיות בשיתוף פעולה. לכן, לגישתה, הסדר ברירת המחדל בתחום המזונות אינו יכול להתבסס על הנחה של שיתוף פעולה בין ההורים (גם אם ראוי לייחל לו), אלא על כללים ברורים שיאפשרו את תפקודם באופן מיטבי תוך צמצום חילוקי הדעות ביניהם. העקרונות שאמורים לחול, לשיטתה, בכל הנוגע לנשיאה בחיובי מזונות במשמורת משותפת לילדים בגילאי 15-6, כמפורט בפסקה 61 לחוות דעתה הם:
א. במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה ביהמ"ש לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות).
ב. ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר ביהמ"ש לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.
ג. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי ביהמ"ש לענייני משפחה.
ד. כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים.
השופטים מ' מזוז נ' סולברג י' דנציגר, המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן, והשופטת א' חיות, מצטרפים למסקנתו של השופט פוגלמן.
לאור האמור, הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה; יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.
הערעורים התקבלו במובן זה שהוחלט להחזיר את הדיון בשני ההליכים שבכותרת לבתי המשפט לענייני משפחה כדי שישובו ויידרשו לקביעת חלוקת נטל המזונות בין בני הזוג, בשים לב למאפייניו הייחודיים של כל מקרה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפס"ד זה.
האמנם מהפכה?
דומה כי אכן מרבית שופטי בית המשפט לענייני משפחה מייחסים חשיבות רבה לפסק הדין של בית המשפט העליון, בהתאם להלכה, עם זאת ישנם שופטים שעדיין מחשבים את דמי המזונות באופן שגוי כך שהם לא לוקחים בחשבון את זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מן ההורים. נזכיר כי על בית המשפט לבדוק, בהתאם להלכה החדשה בשני השלבים (יחס הכנסות לצד יחס זמני שהות –).
והנה כי כן ישנם שופטים רבים אשר מחילים את החישוב החדש גם באופן רטרואקטיבי ובכך בעצם מופחתים דמי המזונות של האבות לשלם ואף באופן משמעותי כך למשל שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, יהורם שקד, (תלה"מ 9494-10-17 פלוני נ' פלונית מיום 14/10/18) קבע כי אב ששילם 7,000 שקל מזונות זמניים לגרושתו בעבור שלושת ילדיו, ישלם מעתה מזונות בסך של כ-1,500 שקל בלבד - 500 שקל עבור כל ילד. זאת, על בסיס ההלכה החדשה של בית המשפט העליון בעניין השוויון בנטל המזונות; ולאחר שהשופט מצא כי האב, עובד במערכת הביטחון, משתכר כ-21 אלף שקל נטו, והכנסתה של האם, רפ"ק במשטרת ישראל, אינה רחוקה מאוד מכך - ועומדת על סך של כ-14 אלף שקל נטו.
חשוב לציין כי בניגוד לעבר, שהיה קשה עד מאוד לבקשה הפחתת מזונות היום דומה כי בתי המשפט יותר סלחניים בבקשות להפחתת מזונות ואף לעיתים מפחיתים את המזונות באופן משמעותי יותר מכפי שהיה נהוג בעבר.
כיום, בבואם לקבוע את גובה המזונות, השופטים מתחשבים בחלוקת זמני השהות של הילד עם כל הורה. שינוי מהותי בחלוקת זמני השהות בהחלט יביא לשינוי סכום המזונות.
כאשר הילד הוא סרבן קשר (מדובר בילדים בגיל העשרה בלבד) או כאשר ההורה האחר מסית ומנכר, בית המשפט עשוי להפחית מזונות, לבטלם, או להפנותם לחיסכון לטובת הילד בתנאים מסוימים.
לשיחת יעוץ בנושא זה התקשרו עכשיו03-9139534